היסטוריה

הקנצלר הגרמני קונרד אדנאואר חתם על הסכמי לוקסמבורג ב -10 בספטמבר 1952.
מפגש מוקדם של ועידת התביעות במחלקת המדינה ב -1952, שם קראו למזכיר המדינה, דין אצ'יסון, להמשיך את תמיכתה של ארצות הברית בתביעות יהודיות וישראליות נגד גרמניה.
נחום גולדמן, הנשיא המייסד של ועידת התביעות, וסול קגן, מנכ"ל בישיבת 1958 בלונדון.
אבא אבן, שגריר ישראל בארה"ב, חתם על ההסכם בין ועידת התביעות לבין ישראל ב -10 בספטמבר 1952 - באותו יום שבו חתמו על הסכמי לוקסמבורג.
הרב ישראל מילר ז"ל, נשיא ועידת התביעות בשנים 1982-2002, עבד ללא לאות למען ניצולי שואה.

בתגובה לקריאות מארגונים יהודיים וממדינת ישראל, בספטמבר 1951 נשא קאנצלר מערב גרמניה, קונארד אדנאואר, את הדברים הבאים בפני הפרלמנט שלו:

“… פשעים שלא ניתן לתארם בוצעו בשם העם הגרמני, דבר הקורא למתן פיצוי מוסרי וחומרי… הממשלה הפדרלית מוכנה, ביחד עם נציגי העם היהודי ומדינת ישראל…להביא לפתרון הבעיה של הפיצויים החומריים ובכך להקל על הדרך להסדר רוחני של סבל אינסופי.”
חודש לאחר הנאום של אדנאואר, דר’ נחום גולדמן, היו”ר המשותף של הסוכנות היהודית ונשיא הקונגרס היהודי העולמי, כינס פגישה בניו-יורק של 23 ארגונים יהודיים לאומיים ובין-לאומיים ראשיים. המשתתפים הבהירו כי שיחות אלו אמורות להיות מוגבלות לתביעות חומריות בלבד, וכך נולדה הוועידה בנוגע לתביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה – ועידת התביעות. מועצת המנהלים של הוועידה החדשה כללה קבוצות שלקחו חלק בהקמתה, וכל ארגון חבר מינה שני חברים למועצה.

לוועידת התביעות הייתה משימה לשאת ולתת עם ממשלת גרמניה על תוכנית פיצויים בנוגע לנזקים חומריים ליהודים ולעם היהודי, שנגרמו על ידי גרמניה במהלך השואה. ב-10 בספטמבר 1952, לאחר שישה חודשי משא ומתן, וועידת התביעות והממשלה הפדראלית הגרמנית חתמו על הסכם המכיל שני פרוטוקולים. פרוטוקול מס’ 1 קרא לחקיקת חוקים אשר יפצו את קורבנות הנאצים באופן ישיר לגבי תביעות פיצויים והשבת רכוש שנגרמו מרדיפות הנאצים. בהתאם לפרוטוקול מס’ 2, ממשלת גרמניה סיפקה לועידת התביעות סך של 450 מיליון מרקים גרמני לשם מתן סיוע, שיקום ויישוב מחדש של קורבנות רדיפות הנאצים, בהתאם לדחיפות צרכיהם, כפי שנקבע על ידי הוועידה. כמו כן נחתמו הסכמים עם מדינת ישראל.

ההסכמים היו, נכון לזמנם, בעלי ייחוד היסטורי. כל שלושת הגופים המעורבים – ועידת התביעות, מערב גרמניה, וישראל – לא היו קיימות לפני מלחמת העולם ה- II, ולמרות זאת כולן היו חלק מהסכם לפיצויים בגין הפשעים שבוצעו בתקופה זו.
בציינו את החשיבות ההיסטורית של הסכמים אלו, דוד בן-גוריון אמר במכתב בשנת 1952 למייסד ולנשיא הראשון, דר’ נחום גולדמן: “בפעם הראשונה בתולדות העם היהודי, אשר היה נתון לדיכוי ולשוד במשך מאות בשנים…המדכא והשודד היה צריך להחזיר חלק מהשלל ולשלם פיצויים קולקטיביים עבור חלק מהרכוש השדוד.”

מאז היווסדה, וועידת התביעות הקדישה כספים לשם סיוע לקורבנות יהודיים של הנאצים בכדי שיוכלו לשקם את חייהם.
בזמנו התרכזה וועידת התביעות בסיוע לניצולים נזקקים על יד מגוון רחב של סוכנויות שירותים סוציאליים ובשיקום הקהילות היהודיות באירופה. בתפקודה כגוף א-פוליטי היא לקחה על עצמה 500 פרויקטים ב-29 מדינות במטרה לחזק את הקהילות ולשמור על אחדותן ועצמאותן. בנוסף לכך, למרות כל המכשולים הפוליטיים הרבים, וועידת התביעות הקצתה כספים לשם סיוע לניצולי שואה שחיו מאחורי מסך הברזל, אשר לא היו יכולים לפנות לשם קבלת תשלומי פיצויים אינדבידואליים.

בכפוף להסכמים, וועידת התביעות המשיכה לשאת ולתת עם ממשלת גרמניה להשגת תיקונים של ההתחייבויות החוקיות השונות שנכללו בפרוטוקול מס’ 1 ופיקחה על יישום חוקי הפיצויים וחוקי השבת הרכוש השונים.

ממשלת גרמניה שילמה עד היום יותר מ-100 מיליון דולר ליישוב תביעות על ידי החוק שוועידת התביעות נשאה ונתנה לגביו. יותר מ-278,000 ניצולים קיבלו פנסיות לכל החיים בהתאם לחוקי הפיצויים של גרמניה הפדראלית (BEG), כשעשרות אלפים מניצולים אלה ממשיכים כיום לקבל את הפנסיות. מאות אלפים נוספים קיבלו תשלומים חד-פעמיים בהתאם לחוקי הפיצויים הגרמניים.
הסכמים אלה היו הראשונים מתוך יותר מ-25 שהושגו על ידי וועידת התביעות במטרה להשיג מידה קטנה של צדק עבור הקורבנות היהודיים של רדיפות הנאצים ברחבי העולם.

  • Share

    Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail this to someoneShare on Google+Share on LinkedIn

    Related stories:

    הנחיות ונהלי האתיקה... ההנחיות ונהלי האתיקה של ועידת התביעות אושרו על ידי...
    תוכניות סגורות ** העמוד בבניה **