הארגון היורש
ב-1990 העבירה הממשלה החדשה של גרמניה המאוחדת חקיקה בנוגע להשבת רכוש שהולאם על ידי המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה לשעבר. ועידת התביעות נשאה ונתנה באינטנסיביות על מנת לכלול בחקיקה זו גם את נושא השבת הרכוש היהודי שנמכר אחרי 1933 מחוסר ברירה, או הוחרם על ידי הנאצים.
כתוצאה, בעלי רכוש יהודים ויורשיהם קיבלו את הזכות להגיש למזרח גרמניה לשעבר תביעות על רכושם. ממשלת גרמניה קבעה תאריך יעד להגשת בקשות, ולאחר לחץ מצד ועידת התביעות, האריכה אותו עד ל-31 בדצמבר לתביעות נדל"ן ועד 30 ביוני 1993 לתביעות מיטלטלין. לאחר פרסום עניין החקיקה על ידי ממשלת גרמניה, הגישו עשרות אלפי בעלי רכוש ויורשים תביעות ורכושם הושב להם כתוצאה מהמשא ומתן שניהלה ועידת התביעות.
ועידת התביעות גם נשאה ונתנה על מנת להפוך ליורשת החוקית של רכוש יהודי פרטני ורכושם של קהילות וארגונים יהודיים שהתפרקו, שנותר ללא דורש לאחר 31 בדצמבר 1992. בהיעדר תביעה מיורש זכאי, אם ועידת התביעות הגישה תביעה והצליחה להוכיח שהרכוש אכן היה בבעלות יהודית, היא זכאית להשיב את הרכוש. לפני תאריך היעד להגשת התביעות, ועידת התביעות ניהלה מאמצים מחקריים נרחבים לאיתור כל הרכוש היהודי האפשרי.
אילו לא הייתה ועידת התביעות נוקטת בצעד זה, הרכוש היהודי שנותר ללא דורש לאחר תאריך היעד להגשת התביעות היה נשאר בידי בעליו הגרמניים, או עובר לידי ממשלת גרמניה.
הארגון היורש של ועידת התביעות מוכר את הרכוש שהושב או מקבל פיצויים בעבורו, והוא אחראי על מענקים בסך למעלה ממיליארד דולר שהועברו בעיקר לארגוני רווחה בכל רחבי העולם, כדי לסייע לניצולי השואה הנזקקים והפגיעים ביותר וכמו כן גם לצורכי מחקר, חינוך ותיעוד השואה. מענקים אלה מספקים את מרבית המימון ל"רשת הגנה חברתית" לניצולי שואה בכל העולם.
בנוסף, ועידת התביעות מנהלת את קרן הרצון הטוב המשלמת לבעלי רכוש או יורשים שלא הגישו את תביעותיהם לממשלת גרמניה עד לתאריך היעד ב-1992, אולם הגישו תביעה לוועידת התביעות עד ל-31 במרץ 2004, ובנוסף גם לתובעים אחרים שהגישו תביעותיהם מאוחר יותר.
