סיפורה של ניצולת השואה לוצ'יה היילמן
החיים במהלך הסיפוח הנאצי של אוסטריה
"הייתי בת שמונה כשהגרמנים צעדו לתוך וינה. כשהלכתי לכיכר הלדנפלאץ, היו שם המוני אנשים ברינגשטראסה שקראו "הייל! הייל!" וכבר בגיל כזה מיד ידעתי שהפכתי לזרה," ניצולת השואה לוצ'יה היילמן מספרת כשהיא נזכרת באנשלוס הנאצי, סיפוחה של אוסטריה במרץ 1938.
ברגע אחד מולדתה של לוצ'יה הפכה למקום של פחד ואי וודאות. 185,000 היהודים של אוסטריה נתקלו בעוינות מצדם של אלו בהם ראו חברים ובני ארצם האוסטרים.
"זה היה מפחיד מאוד ורצתי כל הדרך הביתה, מבוהלת עד מוות. המנהל זרק את כל הילדים היהודים מבית הספר. הם השפילו אותי בצורה נוראה, ואני נושאת את ההרגשה עמי, אפילו עתה! בנים נוצרים
איימו עלינו והכו אותנו כשראו את הטלאי הצהוב שאולצנו לשאת על בגדינו," לוצ'יה מספרת.
לוצ'יה טרייסטר נולדה ב-1929 בווינה לכימאית רגינה טרייסטר ולמהנדס רודולף קראוס, שעבד בחברת סימנס, ולא היה יהודי. אביה היגר לאירן בתקווה להוציא את לוצ'יה ואמה מאוסטריה, אך כבר היה מאוחר מדי. כשהמלחמה פרצה, הוא נחשב לאויב עוין וגורש לאוסטרליה.
החיים במסתור
ריינהולד דושקה, חברו הטוב ביותר של אביה, שבבעלותו הייתה סדנה לייצור מתכת, החביא את לוצ'יה ואמה שם במשך ארבע שנים וחצי. השתיים, שמזון בקושי הגיע אל פיהן, חיו בפחד כל הזמן.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה, לוצ'יה בילתה שנה באוסטרליה עם אביה אבל חזרה לווינה. היא הפכה לרופאה, נישאה לאלפרד היילמן, רופא יהודי מאוקראינה, ונולדו להם שתי בנות.
לוצ'יה היום
בשנים האחרונות לוצ'יה מבקרת בבתי ספר ומדברת עם תלמידים בכל רחבי אוסטריה על מה שחוותה במהלך השואה. היא מקבלת תשלומים חודשיים מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות כהכרה ברדיפה ובסבל שחוותה.
