_
__אביבה גולדשמידט זוכרת כל יום את הפחד של ילדה קטנה שלמדה .__שכל צליל יכול להביא לגילויה ולמותה. "אסור לך לבכות, אסור לך __לצחוק, אסור לך לדבר, עלייך להיות שקטה לגמרי." ההזהרות התכופות __של אמה עדיין מהדהדות בליבה של אביבה. הן שהצילו את חייה.
.
_
_
_
אביבה ואמה שרדו את השואה במקומות מחבוא רבים בבוריסלב שבפולין (היום אוקראינה). צליל, מילה או בכי חנוק יכלו לגרום לגילוין ולהביא למותן. גערותיה של אמה השפיעו על אביבה הקטנה כל כך שאפילו אחרי השואה, היא יכלה לדבר רק בלחש. ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה סיפרה אביבה את סיפורה לכ-100 תלמידי בית ספר בפרנקפורט גרמניה, כחלק מאירוע זיכרון ותערוכה של ועידת התביעות על ילדים ניצולי שואה. אביבה טוך נולדה ב 1938 בבוריסלב, בה גרה עם הוריה מנדל ופיניה ואחיה הגדולים סילה ויוסף.
למשפחה היתה הכנסה נוחה. אבל ילדותה המוגנת של אביבה הסתיימה עם פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941. מנדל טוך גורש לעבודות כפיה ומשפחתו לא ראתה אותו שוב. אחר כך נודע להם שהוא נורה. סילה ברחה מזרחה לתוך ברית המועצות. אביבה, יוסף ואמם הובאו למחנה העבודה בבוריסלב ממנו הצליחו לברוח. עד ליום השחרור הם הצליחו לחיות במסתור במקומות רבים בתוך וסביב בוריסלב ולאביבה נשארו זיכרונות ההוראות להיות בשקט כל הזמן. בימים האחרונים לכיבוש, אחיה של אביבה, יוסף בן ה 20, נורה למוות על ידי חייל גרמני.
באירוע ההנצחה בפרנקפורט, סיפרה אביבה לתלמידים שהיא עדיין סובלת מטראומה ושזיכרונות השואה מלווים אותה תמיד. אחד התלמידים שאל האם כשעברה לגרמניה בשנות ה 50 חוותה אנטישמיות ואיך היא רואה את המצב היום. אביבה ענתה שהיום נראית יותר אנטישמיות בגרמניה, ושהיא דואגת בנוגע להתגברות לפופוליזם של הימין הקיצוני בכל רחבי אירופה. היא התחננה לתלמידים לחזק את הדמוקרטיה.
לקראת יום הזיכרון לשואה, הקימה ועידת התביעות תערוכה בשם "ילדים ניצולי שואה" בכנסיית סט. פול, מקום מפגש המשמש את העיר הגדולה ואירועים מקומיים. הצגנו פרסומים על מצוקת ילדים ניצולים וסיפורים אישיים של ניצולים, כולל הסיפור של אביבה.
כהכרה ברדיפות שעברה ובסבל שחוותה, קיבלה אביבה מענק כספי מקרן סעיף 2, ומענק נוסף מקרן ילדי השואה.
ביום בו העולם זוכר את שישה מיליון היהודים שנטבחו, חשוב שאנשים, במיוחד צעירים, ישמעו סיפורים כמו זה של אביבה. המספר 'שישה מיליון' גדול מכדי לעכל. אבל סיפורה של ילדה יהודייה קטנה, שהופחדה כדי שתדבר בלחש בלבד, אפילו שנים אחרי המלחמה, מהדהד ונשאר עם מי ששומע אותו.